<h1>רבינו ירוחם מישרים נל"ב ח"ב</h1>
<h2>דף ח.</h2>
תלמידי חכמים אינם פורעין שום מס והגובה מהם עובר אדאוריתא ואדנביאי ואדכתובי דכל מיני מסים ותשחורות המוטלים על הצבור בין קבועין בין אינן קבועין אין תלמידי חכמים חייבין לסייע בהן את הצבור ודוקא תלמיד חכם שתורתו אומנותו אבל אין תורתו אומנותו חייב וכתב הרא"ש ונר' שתלמיד חכם שיש לו קצת אומנות או קצת משא ומתן להתפרנס כדי חיי' ולא להתעשר ובכל שעה שהוא פנוי מעסקיו (ו)מחזיר על דברי תורה ולומ' תדיר הוא הוא הנקרא תורתו אומנותו. ועוד פשוט שכל דבר שעשוי לשמירת העיר פטור תלמיד חכם זולתי לתקן הדרכים והרחובות ואם כל העם יוצאין בעצמן לא יצאו תלמידי חכמים עמהם שאין דרך חכמים להתזלזל בפני עמי הארץ אלא ישכרו פועלי' במקומן בתרא. יש מי שכתב דמס הקצוב על כל אחד דאין מחוייבי' הצבור לפרוע בשביל תלמידי חכמים וגדולי האחרונים הסכימו דאפילו מס כזה פורעין הצבור בעבורם. כל שמחדשין אומות העולם על ישראל שמדות ופורעניות אפילו מענין אותם בייסורין ובמניעת מאכל יגבה לפי ממון לא לפי הנפשות בתרא. כשהן גובין לעשות חומה או דבר שמירה כגון דלת ושער לעיר ובריחין משום סכנת ממון גובה לפי ממון וגובין לפי קרבת הבתים מן החומה כל הקרוב וסמוך לחומה פורע יותר ואם באים על עסקי נפשות בתרא. מי שדר בעיר שלשים יום גובין ממנו לתמחוי ג' חדשים גובין ממנו לקופה ששה חדשים לכסות עניים תשעה חדשים לקבורת עניים שנים עשר חדש למס העיר וכיוצא בהן. וכן אם קנה בית הוא בעיר פורע עם בני העיר בכל הדברים הצריכין לשמירת העיר כגון חומה ודלתים ושכר פרשים לשמור העיר בתרא ירוש' [ה"ד] לחיטי דפסחא שנים עשר חדש בין לישא בין ליתן כלומר בין לעשיר לפרו' בין לעני ליקח ממנו ומכאן נרא' שיכולין אנו לכפו' לבני העיר שנשתהו י"ב חדש ליתן חטים לפסח לעניים. רשאין בני העיר להתנות על המדות ועל השערים ועל שכר פועלין ולקנוס עליהם קנסות כל מי שיעבו' שלא כדין תורה ויהיה קיים בתרא. בעלי אומניות רשאין להתנו' ביניהן אי זה תנאי שירצו ואם יש אדם חשוב בעיר שהוא ראש ומנהיג בעי' אין רשאים בלתי ידיעתו ואין קיום התנאי בלתי ידיעתו ואפילו אשל כדין תורה בתרא. אין עושין שרר' על הציבור פחות משנים אבל נאמן אפילו חד בתרא. כופין בני העיר לקנות להם בית הכנסת ולקנות להם ספר תורה נביאים וכתובין פי' ואפילו מועטין כופין למרובין בתרא. חיל המלך שבאין להתאכסן או לגבות מעות בעבורם חולקין אותם לפי בני אד' ולא לפי פתחים יש מי שפירש כך ההיא בתרא אכסניא לפי בני אדם מתחלקת בתרא. וגר שאמו מישראל ממנין אותם על הצבו' יבמו'. אדם בטל שאינו מתעסק ביישובו של עולם שהצילוהו הקהל מגובי המס והטילו גבאי המלך מס על הקהל מסייע לקהל לפרוע ואם גבו עבדי המלך לפי בתים ולא מצאו ביתו וניצול אע"פ שהטילו חלקו על הקהל אינו פורע עמהם כי מן השמים סייעוהו בתרא. ממנין ממונה על המדות יותר משתות ואסור לאצור פי' להפקיע על השערי' ולהקטין איפה בתרא. מתריעין על פרקמטי' שהוזלה אפילו בשבת ורוב חיות אנשי העיר ממנו והוא שיהיה דבר שאינו מזיק לעניים אפילו הותר והוא שהוזל שוה עשרה בששה אין מתריעין כמו שאמרנו בתרא. למס מוכרין בלא אכרזתא מציעא. שאלה לרשב"א הקהל שהסכימו שכל מי שלא יפרע מס על חובו שיש לו שיהא נפקע שטר החו' ובא ראובן בשטר חוב לגבות משמעון ויששכר הוציא גם כן שטר חוב מאוחר על שמעון ואין בו כדי להגבות שניהם וחייבו ב"ד לראובן שבועה שלא נפר' מפני חוב יששכר ורוצה יששכר לגלגל על ראובן שפרע מס בכל שנה בעבור אותו החוב תשובה כבר נפסק הדין בתרא כי רשאין בני העיר להתנות ביניהם ולהסיע על קיצותן וכבר נמחל החוב אם לא יפרע מס בעבורו ויששכר בדין יכול להשבי' לראובן שלא נפרע אפילו בשמא כי כל בעל חוב הבא ליפרע מנכסים משועבדי' אפי' משועבדים לבעל חוב מאוחר לא יפרע אלא בשבועה אפי' טוענין כנגדו שמא כמו מי שהיה נשוי ד' נשים ומת ברשותו להשבי' דרך כלל ששמעון חייב לו כל זה החוב עושה והכל בכלל ואם רוצה לפרוט שלא פרעו ושלא מחלו ושלא הופקע מחמ' שלא פרע עליו שכל אלו תוכן אחד להם.
